הפרישה מעבודה  כנקודת שינוי- לקום בבוקר למציאות חדשה.

במהלך מעגל החיים אנו מתמודדים  יום יום עם שינויים, חלקם צפויים וידועים מראש, אחרים פתאומיים, חלקם קטנים  זמניים ונימשכים פרק זמן קצר אחרים ממושכים וקבועים. הפרישה מעבודה שינוי שמייצר אתגרים.בדרך כלל הפרישה מתקיימת כשאנחנו כבר בגיל בוגר יותר שחלק ממאפייניו הם צורך בקביעות, וביטחון וההסתגלות לשינויים קשה יותר.

המושג שינוי , מה הוא טומן  בחובו?
בעבר הנטייה האנושית הטבעית הייתה לשמור על המשכיות ולשמר עד כמה שניתן את הקיים גם בדורות הבאים.ההמשכיות איפשרה ביטחון וקיום כלכלי הן בהעברת הידע והניסיון הנרכש שעבר מדור לדור במשפחה על מגוון עסוקיה המקצועיים,(משפחות של בעלי מקצוע הידע היה עובר מדור לדור… )והן בהעברת המסורת וערכי התרבות והדת .

כיום  העולם בנוי על יצירה ,חדשנות , שינוי, קצב השינויים בכל תחומי החיים הוא מהיר  ואינטנסיבי ומי שאינו מסוגל להתרגל לשינויים המהירים מוצא את עצמו מהר מאד מאחור.

סוגי שינויים:
בחיים היומיומיים אנחנו כל  יום מתמודדים עם שינויים.
יש שינויים נורמטיביים צפויים כמו מעבר לתיכון, צבא , רכישת מקצוע, חתונה, קניית בית, הולדת ילדים, יציאת הילדים מהבית וכו'….. בדרך כלל אלה שינויים צפויים ואנחנו יכולים להתכונן אליהם.

שינויים אלה הם על פי רוב  קשורים בצמיחה וגדילה והם תולדה של מטרות שונות שהצבנו לנו במהלך החיים מטרות שמבוססות על שלבי צמחיה והתפתחות,.נורמות חברתיות ותרבותיות.

לעומת זאת  יש שינויים שאינם צפויים ואינם  קשורים למעגל החיים  (תאונות, מחלות,פיטורין,גירושין אובדנים…) איתם לרוב  קשה לנו יותר להתמודד.

במצבים אלה השינוי הוא כפוי ולרוב תולדה של מציאות חיצונית שמחייבת את האדם לקבל את השנוי ולהיערך אליו לפעמים  בפרק זמן קצר שאינו משאיר  זמן להתארגנות.(חייבים מיד להתחיל לפעול – תאונה , מחלה..)

שינויים אלה  עשויים לעורר תחושה של אי נוחות לנוכח חוסר הודאות המתעוררת בעקבותיהם ובעיקר לנוכח העובדה שאנשים נוטים לפתח חששות במצבים לא ודאיים.

החרדה נובעת מהחשש להתמודד עם דברים לא ברורים , עמומים או לא ידועים  לא מוכרים זה .מעורר תחושה של אובדן שליטה.

שינויים גם דורשים ויתורים כי הרי בכל שינוי ישנה פרידה ולכן השינוי ניתפס כדבר שיש בו רווחים אך גם הפסדים. קשה יותר לוותר או להיפרד מאשר לקבל.

את השינוי יוזמים כוחות פנימיים (החלטה של הפרט) או כוחות חיצוניים.   קבלת השינוי וההערכות לקראתו מושפעת מהעתוי  ומאופן ההחלטה שמתקבלת לגביו. שינוי מבפנים – הפרט מחליט עליו, שינוי חיצוני – ניגרם או ניכפה ע"י גורמים חיצוניים.
ככל שלפרט יש שליטה ומעורבות  בכל הקשור לתהליך השינוי כך גם גדל  הסיכוי שהחרדות יפחתו , המוטיבציה תעלה והשינוי יהיה רצוי .

כשהשינוי בא מבחוץ והוא כפוי, מופחתת המוטיבציה הפנימית ,לעיתים אף מתעוררת התנגדות ורמת החרדה עולה ויש לכך השלכות על היכולת  והמוטיבציה להתארגן לקראת השינוי.

הפרישה היא שינוי מהותי בכל תחומי החיים , אנחנו ניפרדים מהמון דברים מוכרים, ברורים, מתגמלים (לאו דוקא בכסף, דימוי עצמי, ההערכה,הצלחות…) וצריכים אחרי שנים רבות של מסגרת ברורה לבנות משהו חדש. זה לא פשוט. לפעמים אפילו מפחיד.

אז איך  באמת  ניתן להתמודד עם שינוי באופן מירבי ? (אתייחס להתמודדות עם שינויים באופן כללי אבל אתן דגש מיוחד לסוגיית הפרישה מעבודה.)

כאשר מדובר בפרישה צפויה ניתן להתחיל להתכונן זמן מה מראש. כאשר הפרישה/ הפסקת העבודה אינה  צפויה התהליך קצת שונה .

ההתמודדות עם  התהליך מותנית מכמה שלבים:

1.קוגניטיבי-ההכרה בצורך   בשינוי.
קבלת ההחלטה לגבי הצורך בשינוי והמשמעות שניתן לו:
לכיצד אנו תופסים את השינוי יש משמעות רבה  בתהליך ההתמודדות.
קבלת העובדה  שדברים לא נימשכים כפי שהיו עד עתה , המציאות השתנתה ויש צורך לפעול באופן אחר ממה שהיינו  רגילים, לרוב זה החלק הקשה בתהליך.
יש פה צורך להבין שצריך לשחרר, לוותר על משהו עבור משהו אחר.
רק לאחר שנפנים ונקבל את העובדה שצריך לעשות שינוי ניתן יהיה לעבור  הלאה.

2. החלק הריגשי-חלק מהשלב הזה הוא התמודדות עם אי ודאות  .השינוי  כרוך פעמים רבות באי ודאות . לאחר ההבנה שמשהו אחר הולך לקרות יש תקופה של אי ודאות  , לרוב זו התקופה הקשה ביותר בתהליך. הרבה משאבים ואנרגיות  מופנים בשלב הזה למחשבות מה יהיה ?  איך יהיה?. חשוב מאד לנסות לצמצם את השלב הזה למינימום. הדרך לצמצמו היא בעיקר ע"י איסוף מידע.

3.אפקטיבי – פרקטי התארגנות לשינוי – השינוי יוצר מציאות חדשה, צרכים חדשים, הרגלים חדשים.
צריך לעצור לרגע ללמוד את המצב החדש ,לזהות  צרכים  ולבנות תוכנית פעולה חדשה שתתאים למצב החדש . השלב השלישי-  מבוסס על איסוף מידע ותכנון.
הדרך להסתגל לשינוי  היא  ע"י  התארגנות ותיכנון . כך אנחנו מצמצמים את אי הודאות  ומרגישים שאנחנו מכניסים שליטה לסיטואציה.
שליטה מצמצמת את אי הודאות.

4.יישום מעשי- שלב ההסתגלות. למציאות החדשה.
כל שינוי מצריך תקופת הסתגלות ,התאקלמות ולמידה.לפעמים בשביל לצמוח צריך לוותר על אזור הנוחות.
בשלב הזה מתחילים לשנות הרגלים ולהתאים את אורח החיים למציאות החדשה. "השמיים  הם הגבול" לא להיות מונעים מפחדים וחרדות ,להעיז, להגשים חלומות (ללמוד ציור, נגינה….).אף פעם לא מאוחר.!
צריך לקחת את השינוי למקום של קידום יצירה ואתגר ולא  לעמידה במקום.

5. השינוי הופך לשיגרה,  למציאות.
מה הגורמים שיכולים ל לעזור בתהליך ההתמודדות?
(לפורש).שיתוף-   בשלבים הראשונים  בעיקר בשלב ההפנמה ושלב אי הודאות   לרוב יש הרבה חרדות גם במקרים בהם השינוי רצוי, צפוי. בשלבים האלה מאד חשוב לשתף אנשים קרובים בתחושות , בלבטים, בקשיים. בתוכניות  השיתוף מאוורר רגשות , יכול לסייע באיסוף המידע ובדיקת האפשרויות.

(לסביבה) תמיכה- התמיכה של הסביבה מאד חשובה, חשוב להיות אוזן קשבת, לא להיות שיפוטיים!   לא צריך מיד לתת פתרונות  , לרובנו קשה לראות מישהו עצוב, מבולבל ולפעמים במקום להקשיב לו אנחנו קופצים מיד עם פתרונות. צריך לשאול מה רוצה ?ולהבין שהקשבה מאפשרת לצד השני לאוורר את ריגשותיו, לשחרר את הפחדים וזה חשוב  מאד. זה לא השלב שמחפשים פתרונות זה השלב שמחפשים  איכפתיות,  אוזן קשבת. תהיו שם  בשבילם.!.

גמישות –לא להיות מקובע לראות אופציות נוספות, העולם לא שחור לבן. זה לא או או , נסו להרחיב את האופציות..
להגדיר מה מתאים לי ומה לא, מה המטרות שלי, מה החלומות לאן רוצה להגיע. לא לפחד לחלום.

הפרישה והשלכותיה על המשפחה:
לאחר שנים רבות בהן כל אחד מבני הזוג ו/או הילדים תפקד במרחב הפרטי שלו, מהווה אירוע הפרישה – שבצידו זמן פנוי – מקום מפגש מחודש בין בני הזוג ובין הדורות במשפחה.

בשלב זה עולות שאלות כגון: כמה זמן נבלה ביחד?
כיצד תשפיע הפרישה על סדר היום וההרגלים שלנו כזוג ?, כמשפחה מורחבת? , כפרטים?
מה ההשלכות על  על היחסים עם בן/בת הזוג, הילדים והנכדים?
כיצד לארגן את הזמן הפנוי העומד לרשותי?
האם אני יודע מה הציפיות של בני משפחתי ?כיצד אני רואה את הקשרים המשפחתיים  מעכשיו ?
האם אני יכול/ה לסרב לבקשות ילדי לעזרה עם נכדים מבלי לגרום למתח משפחתי?

אלו הן שאלות חשובות שתפקידן להגדיר ולבנות את  המרחב האישי זוגי ומשפחתי באופן שיתאים למצב החדש.
זוהי תקופת הסתגלות מחודשת לזוגיות ,  התפקידים  המשפחתיים ניבחנים מחדש כהורים, בני זוג , סבא סבתא ולעיתים גם כילדים ( במידה ויש הורים מבוגרים שלרוב זקוקים ובודאי מצפים ליותר תשומת לב וטיפול).

בעוד שבמחצית החיים הראשונה של החיים הזוגיות תורמת תרומה משמעותית להתפתחות האישית של כל אחד מבני הזוג, להקמה משותפת של משפחה, לחוויית ההורות, להנאה וסיפוק הדדי, הרי שזוגיות במחצית השנייה מאופיינת בחברות, ביכולת להתחיל וליהנות מפירות ההשקעה של שנים ארוכות, בתמיכה הדדית, בהנאה ועזרה למשפחה , נחת מנכדים ובהמשך תמיכה ועזרה הדדית במצבי משבר, או מחלה.

הפרישה זה השלב בו הרגלים ונורמות שליוו אותנו במשך 20,30 ואפילו 40 שנה והיו עבורנו עוגן, יציבות , מסגרת ושיגרה משתנים ביום אחד.ופתאום צריך לקום בבוקר למציאות חדשה, אין תוכנית מובנית  וברורה, אין סדר יום.

אנחנו ניפרדים מזהות, ממקום. מסטטוס, מחברים. מסדר יום…..ולא ברור מה יהיה במקומם.
אם בעבר לכל אחד מבני הזוג היה תחום עיסוק שהוא ייחודי לו, הוא עסק בו משך מרבית שעות היום והיה חלק מהזהות האישית שלו, הפרישה מהעבודה "מטשטשת" את אותה ייחודיות, ומפנה זמן למערכת הזוגית ולשהות משותפת. בני הזוג שלמדו לחיות במסגרת אחת – עבודה, צריכים להסתגל למסגרת החדשה – פרישה. זהו איננו תהליך קל, נוצר פה משהו חדש  שצריך להתרגל אליו וללמוד אותו , ולהבין שתהליך ההסתגלות אינו קורה ביום אחד.

הפרישה מחזירה את בני הזוג לקרבה מחודשת ויש פתאום הרבה שעות של יחד. נכון שמערכת היחסים הזוגית שנבנתה שנים רבות לא משתנה בן לילה בגלל אירוע כזה או אחר, אבל שסתומי הלחץ כן משתנים. כל זמן שבני הזוג עובדים, גם כשיש מתחים וחיכוכים, למחרת כל אחד הולך לעיסוקיו ועד שחוזרים אחרי הצהריים כבר שוכחים ונרגעים. בפרישה, אין לאן לברוח ויש יותר שטחי חיכוך ומקורות לקונפליקטים.כתוצאה מציפיות, אכזבות, סידרי עדפויות שונים.

אם בעבר ניתן היה במצבי לחץ  לקחת פיסקי זמן , לברוח לעבודה , היום   האופציה הזו אינה קיימת ואם לא נדע להתנהל נכון  רמת הקונפליקט והמתח יכולה עללות ולהתעצם ולהביא לאווירה מתוחה וויכוחים או לחלופין, בני הזוג עשויים להגיע למצב של התעייפות האי ההסכמות והויכוחים ואז מערכת היחסים הופכת להיות טכנית ופונקציונלית. מאבדים את האינטימיות והעיניין  .
בשלב הזה יש חשיבות רבה לתקשורת  לשיח ודיאלוג, ולגמישות.

חשוב מאד להגדיר מחדש את הצרכים והציפיות על מנת להתאימם למצב החדש ולרצונות שני בני הזוג.
אין פה מקום לתחרות אלא להדדיות.

ביחד ולחוד- מרחב אישי ומרחב זוגי–חייבים למצוא את המינון הנכון -ל לפעילויות משותפות, בילויים , תחביבים משותפים. אבל גם כל אחד צריך להשאיר לעצמו  לפעילויות עצמאיות, כמו תחביבים אישיים מפגשים עם חברים. היציאה והפעילויות של כל אחד לבד יוצרות עולמות תוכן שונים שאח"כ כל אחד יכול לשתף את השני ולהכניס תכנים מעניינים לזוגיות.

מה ניתן לעשות על  מנת להמשיך ולהנות מהזוגיות במצב החדש?
חשוב להבין  שזוגיות טובה איננה עניין של מזל אלא של השקעה  הדדיות ואיכפתיות.
הבסיס לכל ההתמודדות הוא לסגל דפוסי תקשורת פתוחה ומשתפת,לשתף בחששות , בציפיות וברצונות. לבדוק איך כל אחד מהצדדים רואה את הפרישה, חשוב לתאם ציפיות  תוך כיבוד  הצרכים האינדיבידואליים של כל אחד.
לכל אחד מהצדדים ציפיות וצרכים שונים, ואם לא ינביע באופן ישיר את מחשבותינו, רצונותינו , תחושותינו וציפיותינו יתעוררו מהר מאד אכזבות, תסכולים וכעסים שיכניסו מתח ולחץ למערכת הזוגית.
פתיחות ,מודעות וזיהוי רגשות- ושינוי דפוסי חשיבה
למודעות חשיבות רבה. היכולת לדעת לזהות את הרגשות המפעילים אותנו, להיות מודע למה מסתתר מאחורי הקשיים.

הבנת הקשיים בפרישה על ידי שני בני הזוג חשובה ביותר,היא תהליך אותו חווה כל זוג במידה זו או אחרת, ניתן לגשר עליה עם סבלנות רגישות ורצון טוב ולהגיע לאיכות חיים טובה ,מאפשרת ותומכת להמשך החיים..

זוגיות היא עניין שדורש השקעה מתמדת, גם בגיל מבוגר. למרות שעם השנים מגיעה לעתים תחושה של השלמה וקבלה של בן הזוג, עדיין קיימים אתגרים לא פשוטים והתמודדויות לא קלות.
אופייןמ ואיכותן של השנים הבאות תלויה במידה רבה  בכיצד ננהל את חיינו ומהי הבדרך בה ניבחר ללכת .
לסכום,  בפרישה לרוב זמן השהייה יחד  גדל, וזה מביא לצורך להתחשב, לתקשר ולהתנהל יחד במשך זמן רב יותר ובמידה ולא יודעים להתנהל נכון זה יכול להגביר את רמת  החיכוך וליצור אוירה מתוחה ולא נעימה.

חלק מהותי מהצלחת תהליך הסתגלות המערכת הזוגית לפרישה  הוא ע"י מתן  הגדרה מחודשת של הזוגיות, הגדרה שתואמת את המצב החדש. לבנות חזון זוגי חדש של הזוג. שתואם את המצב החדש והצרכים המתעוררים בעקבותיו. החזון חייב להיות מושתת על  גמישות התחשבות וכבוד הדדי לצרכים של האחר.השותפות הנובעת מאיכפתיות, והדדית בזוגיות הינה מיומנות חשובה שיכולה להיות מנוף  לצמיחה הן אישית והן זוגית.זה מחזק את תחושת המעורבות והשותפות. ומאפשר תחושת הקלה.